-
על זה אני לא מוכנה
לוותר. מה, הוא לא רואה שאני צריכה עזרה? למה אני כל הזמן צריכה לבקש ממנו? אני לא
מבינה, מה הוא באמת לא רואה בעצמו?
-
יכול להיות שהוא לא
רואה בעצמו?
-
לא. מה כל כך מסובך
לראות. יש לנו שני ילדים. שאני משכיבה את הבכור לישון הקטנה מתחילה להסתובב סביבי
ומפריעה לו להרדם. מה, הוא לא שם לב לזה?
-
לא יודעת. יכול להיות
שהוא לא שם לב לזה?
-
אני לא מאמינה.
-
יש איזשהו סיכוי שהוא
לא ער למה שקורה כשאת משכיבה את הבכור לישון?
-
טוב, אני לא יודעת,
אולי יש איזה סיכוי.
-
מה הוא עושה כשאת
מתחילה את ההשכבות?
-
הוא רואה טלוויזיה.
זה כל כך מרתיח אותי.
-
אז אולי הוא באמת לא
שם לב. יתכן שהוא שקוע בטלוויזיה עד כדי כך שהוא לא רואה מה קורה סביבו?
-
האמת, זה קורה לו
הרבה. הרבה פעמים אני מבקשת ממנו דברים ואחרי איזה חצי שעה אני כבר ממש כועסת
ומזכירה לו ואז הוא אומר שהוא בכלל לא שמע.
-
טוב, אז בואי נברר מה
המציאות כפי שאת רואה אותה עכשיו?
-
אני משכיבה את הילדים
לישון והוא רואה טלוויזיה, שקוע בטלוויזיה.
-
כן. זה המצב. עכשיו,
מה האפשרויות שעומדות בפנייך במצב הזה?
-
אם אני רוצה עזרה אני
צריכה לבקש.
-
אהה....
-
כל כך קשה לי עם זה.
זה מקפיץ לי את כל הפיוזים.
-
הרעיון הזה מעורר בך
רגשות עזים, הא?
-
כן.
-
זה נשמע כמו זעם ממש.
-
כן, זה מרתיח אותי.
אני מרגישה כל כך לבד בהשכבות האלה. אני חסרת אונים. הבכור כבר כמעט נרדם ובדיוק
אז המפלצת הקטנה נכנסת לחדר ומתחילה לדבר, והוא קופץ והכל מתחיל מהתחלה.
-
אז את מאבדת שליטה על
מה שקורה?
-
כן, ואני כבר עייפה
ורק בא לי קצת שקט. והוא יושב מול הטלוויזיה, זה לא מחרפן? את לא היית מתחרפנת
מזה?
-
האמת, כן, אני מכירה את זה, אבל היום הילדים שלי גדולים :)
-
אז מה אני עושה עם
זה? אני מרגישה כל כך לבד, אני כל כך רוצה שהוא פשוט יהיה איתי ויעזור לי.
-
את יכולה לבקש ממנו?
-
בא לי לצרוח שאת
אומרת את זה. למה אני צריכה לבקש לכל השדים והרוחות?
-
קשה לך לבקש?
-
... כן, אני תמיד
מתחילה לחשוב אולי אני לא באמת צריכה עזרה, אולי אני יכולה לעשות את זה לבד... וגם
עוד משהו. אני לא יכולה לשמוע לא. אני כל כך נפגעת מזה...
-
אני מבינה ממך שאת
עושה הרבה חשבונות לפני שאת מבקשת?
-
כן, לא בא לי לשמוע
את התגובות שלו. תמיד זה קודם כל "לא". ואחר-כך אם זה כבר כן, זה תמיד
עם פרצוף חמוץ או עם איזה הערה ארסית. לא רוצה לשמוע את זה. אז אני מבקשת רק
כשבאמת אני כבר לא יכולה לבד.
-
אז בעצם הבקשות שלך
הם לא ממש בקשות. יותר "דרישות". לפחות מבחינת ההרגשה שלך.
-
למה דרישות?
-
כי בטח יש לך מחשבה
כזאת בראש: "אני מבקשת כל-כך מעט, אז אם אני כבר מבקשת סימן שזה ממש חשוב והוא
חייב לעשות מה שאני מבקשת."
-
כן, יש לי לפעמים
מחשבות כאלה.
-
אז יתכן שמבחוץ זה
נשמע כמו דרישה ולא כמו בקשה. את יודעת, שמישהו בא בדרישה, קשה להענות לו. זה מייד
מייצר התנגדות... את יכולה לדמיין את זה שדורשים ממך משהו ורק בגלל הטון לא בא לך
לעשות את זה?
-
כן, בטח שאני מכירה
את זה. זה קורה לי עם הגדול. יש לפעמים מין טון כזה כאילו אני חייבת לו משהו.
-
ואז מה קורה לך?
-
זה מעצבן ביותר.
-
כן. אני חושבת
שלרובנו זה קורה. כשאנחנו מרגישים דרישה עולה באופן אוטומטי התנגדות.
-
אז מה את אומרת בעצם?
-
אני אומרת שאם הוא
מרגיש שאין לו בחירה הרבה יותר קשה לו לעזור בשמחה.
-
למה אני צריכה להתעסק
בבחירה שלו. הוא יכול לבחור בזה אם הוא כל כך רוצה.
-
נכון. זה תמיד נכון.
בכל רגע אנחנו יכולים לבחור במציאות שמתקיימת ממילא. אני מזכירה לך שהמטרה שלך היא
לקבל עזרה. אולי את יכולה לקבל יותר עזרה אם תעשי שינוי באופן שבו את מבקשת.
-
איזה שינוי אני צריכה
לעשות? אני מזכירה לך שהוא יושב ורואה טלוויזיה, אני משכיבה את הילדים לישון, ואני
עוד צריכה לעשות שינוי. הוא לא יכול להתחיל להזיז את התחת שלו?
-
אם הוא ירצה הוא
יכול. אבל זה לא העניין. העניין הוא שאת רוצה עזרה והאופן שבו את מבקשת אותה לא
עובד לך. אולי כדאי לך לנסות משהו אחר? אולי זה יעבוד יותר טוב?
-
אז מה אני יכולה
לעשות?
-
קודם כל אני רוצה
להתייחס למהות של בקשה. בקשה היא לא ציווי, או הוראה, או דרישה או תביעה. לבקשה
יכולים להענות ויכולים גם לא. זה המהות של בקשה. למעשה את לא יכולה לדרוש מבן זוגך
שיעזור לך. את רק יכולה לבקש. אם הוא ירצה הוא ייענה לבקשה ואם לא – לא. אבל אני
מאמינה שאם זה יהיה בטון של בקשה ולא של דרישה יהיה לו יותר נעים להענות לבקשה.
-
אז קודם כל אני צריכה
לשנות את הטון. כי אני באמת כבר כל כך כועסת שאני מבקשת משהו שזה יוצא בטון ממש
מגעיל.
-
כן, זה יכול להיות
רעיון טוב. ואני רוצה להציע עוד משהו. קצת מוזר. דווקא לראות איך את יכולה לבקש
יותר ולא פחות.
-
מה??
-
כן, אם את מבקשת
יותר, את בעצם מאפשרת לו יותר מרווח של בחירה. אם הוא לא ייענה לבקשה הזאת שלך הוא
ידע שתהיה בקשה אחרת שיוכל להענות לה.
-
את יודעת איך הוא
יגיב לזה?? הוא יכעס בטרוף – מה אני מבלבלת לו את המוח....
-
כן, יכול להיות שהוא
יכעס. אבל גם לך יש פה עניין עם כעס. אני מזכירה לך שבקשה היא לא דרישה ולכן כדאי
לך לשים לב לתגובה שלך. את רגילה מאד לכעוס כשאת לא מקבלת את העזרה שאת מבקשת.
כשאת תכעסי ימשיך להיות לבקשות שלך טעם של דרישה. אבל אם תתרגלי קבלה בשמחה של כל
תשובה, יש יותר סיכוי שהוא ירגיש את האפשרות של בחירה חופשית.
-
אז זה בעצם הפוך. ככל
שאני אבקש יותר, הוא ירגיש יותר חופשי. מוזר משהו....
-
כן, זה באמת הפוך. זה
דורש תשומת לב ותרגול. זה בדיוק הפוך מההרגל שלך.
-
כן, אני בכלל לא
יכולה לדמיין את עצמי מבקשת ממנו יותר.
-
נכון, כי אנחנו
מסתכלים על הבקשות שלנו כעל הבעת חולשה, כעל הפרעה למישהו אחר. למעשה הבקשות שלנו
מאפשרות בדיוק את הדבר ההפוך. הנכונות לחשוף את החולשה שלנו, את הצורך בעזרה
מהזולת מעידה על העוצמה שלנו, על היכולת לשתף פעולה, על האמון שאנחנו נותנים במי
שאנחנו מבקשים ממנו. ובעצם למי שממנו מבקשים ניתנת הזדמנות לעזור, לשתף פעולה, לתמוך,
להרגיש נחוץ ובעל ערך. לא בכל מקרה אנחנו באמת נותנים לאחר את הזכות להיות שותף.
-
טוב, זה ממשך הפוך.
אני לא בטוחה שאני יכולה לחשוב על הבקשות שלי בצורה הזאת.
-
את יכולה לנסות.
בעיקר לזכור שיש עוד אפשרות להסתכל על הבקשות שלך. את לא חייבת להאמין בזה. רק לזכור
שיש עוד אפשרות. להכניס את זה למערכת האמונות שלך כהצעה. בעדינות, בלי לחץ, לאט
לאט...
-
כן, לחשוב הפוך. זה מה
שאני לוקחת מהשיחה הזאת. תודה.
-
תודה לך.
עוד על בקשות בזוגיות ובכלל כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה