יום שני, 22 באפריל 2013

מה לומדים - חנה באר

(בעקבות מפגש המשך חודשי לקורס תקשורת משחררת)
היום, בעודי עושה ספונג'ה, צצו במוחי שני הגיגים בנושא אמפטיה.

  • הבנתי שגם אמפטיה מסייעת בפירוק מחשבות. החייל שהיה אצל אורנה בא אליה כי הרגיש כשלון/לא שווה והיא התייחסה אליו באמפטיה. שאלה אותו שאלות על המחשבות שלו ובכל פעם שענה, משהו מהמחשבה הראשונה, המפלצתית, התפרק קצת. לפי נימת קולו, בסוף הפגישה הוא יצא כשהוא חש הקלה. ההר הוליד עכבר (אולי קצת מגודל אבל בכ"ז לא הר..)
  •  הבנתי שאמפטיה מעלה את ערכו של זה המקבל אותה. זוהי לא טפיחה מלאכותית על השכם, אלא השבת ערכו של האדם בעיני עצמו. יונתן שאל, אם במקרה של החייל לא כדאי היה לתת לו כמה מילות חיזוק. הבנתי שהאמפטיה שקיבל הייתה החיזוק המהותי לו הוא נזקק. המסר שעבר אליו היה - אתה בסדר, כל מה שאתה מרגיש הוא בסדר. כשאדם מרגיש חסר ערך ומקבל מסר מקבל שהוא ורגשותיו - בעלי ערך, הוא מתחזק מבפנים..
ועוד שיתופון בנושא הפרדה, שעלה אתמול במפגש -
זה זמן רב אני כועסת על כך שהגינה שלנו נראית זוועה וממש לא כיף לצאת אליה. אני כועסת על עצמי שאני לא מוצאת זמן לכך ובעיקר גיליתי שאני מצפה מבן זוגי, שיקח אחריות על העניין. וכשזה לא קורה (כי זה ממש לא בראש מעייניו...) אני מתעצבנת..
הייתה לי מין מחשבה כזאת, שהוא צריך....
כשהבנתי שהצורך שלי, בגינה נעימה, בכלללללללללל לא קשור אליו ונזכרתי שצורך תמיד אפשר למלא ביותר מדרך אחת, מיד התקשרתי ליוני הגנן.. וזהו! ביום חמישי - נקיון ואח"כ תכנון נכון שיבטיח תחזוקה פשוטה.
וואו! איזו הקלה! כמה מתח מיותר השתחרר ופינה המון מקום.
הפרדה - זה שם המשחק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה