המעשה הנכון

בנקודות צומת בחיינו כהורים (או לא) אנחנו מחפשים תשובות שיובילו אותנו למעשה הנכון. לא רוצים לטעות. מה הכי נכון להגיד לילדים כשאמא ואבא מחליטים להפרד, איך הכי נכון לגמול את הפעוט מחיתולים, מהי התזונה הנכונה לילדנו, מה הדרך הנכונה להתמודד עם אלימות בין הילדים…

אנחנו מדמיינים לעצמינו מציאות שבה נבחר את הדבר הנכון להגיד/לעשות/להרגיש והכל יסתדר. אם נמצא את הדרך הנכונה להגיב לאלימות בין ילדינו הם תמיד יפתרו את המאבקים שלהם בדרכי שלום; אם נגמול את הפעוטה מחיתולים בדרך הנכונה ביותר, זה יבטיח גמילה קלה ומהירה; אם רק נדע איך להודיע לילדים שאבא ואמא כבר לא גרים ביחד, הם לא יחוו קושי ומשבר בעקבות הפרידה; המעשה היחיד הזה הוא הוא המפתח להתפתחות התקינה של ילדינו, להתפתחות התקינה של מהלך החיים. זה טיבו של המעשה הנכון בעיני רוחנו. הוא יוביל לדבר הנכון שילדנו אמור להיות, לדבר הזה שחיינו אמורים להיות.

אם היה מעשה אחד נכון שהיה מייצר לכולנו את הילד הנכון, הרי שכולנו היינו דבקים בו בכל מחיר. אבל כולנו יודעים מחוויות החיים שלנו, מנסיון חיינו, מהכרות עם העולם, שהעולם לא עובד ככה.

אם לא ככה אז איך?

מעשה אחד על רצף הזמן, מוטעה או נכון ככל שיהיה, איננו אלא מעשה אחד על רצף הזמן והוא מושפע מאינספור נסיבות ובחירות המקיפות אותו בזמן ובמרחב, שרבות מהן אינן כלל באחריותנו. תוצאותיו תלויות במה שמקיף אותו לפחות כמו בו עצמו ואולי אף הרבה יותר.

מציאת הדרך הנכונה בחיינו איננה עניין של מילוי חוקים כלשהם על פי תאוריה כזאת או אחרת, אלא של נסיון, חוויה, למידה והתפתחות בכל רגע ורגע. כל אלה ישפיעו על הדרך שבה החלטתינו תבוא לידי ביטוי במציאות. רגע ההחלטה הוא רגע אחד בתוך רצף מתמשך של רגעים שבכל אחד ואחד מהם אנחנו נדרש להיות נוכחים ולהמשיך לבחור את הדרך, לבחור את המעשה, לקבל החלטות נוספות.

המפגש עם תוצאות ההחלטה שבכל מקרה יחשוף אותנו לחדש ולמפתיע מבקש מאיתנו התבוננות, הקשבה, סבלנות, תשומת לב לתחושות ולרגשות שלנו, והליכה איטית בצעדים קטנים מחוברים לגמרי להווה.

אם כך, אם המעשה האחד, הבחירה האחת, ממילא ילווו באין ספור מעשים ובחירות שיוולדו מתוך רגע זה ומכל הנסיבות המקיפות אותו, הרי שהמעשה הזה, ההחלטה הזאת מאבדים את כובד משקלם. הם לא כל כך גורליים ויכולים להתקבל ביתר קלות.

תכלס

צריך לגמול את הקטנה מחיתולים. איך לעשות את זה? האם להוריד לה לגמרי את החיתול? האם להתחיל להכיר לה קודם כל את האפשרות לעשות את צרכיה בסיר? אולי עדיף ישר בבית השימוש? ומה עם הלילה?  ואולי כדאי להוריד את החיתול במשך היום כשיש עוד כוח לנקות אחריה, ובערב כשהיא עייפה לשים לה בחזרה את החיתול? ואם מורידים את החיתול, מה עם הביקורים אצל סבא וסבתא? סבתא תכעס אם הספה שלה תירטב.
מה לעשות??

בחירה – לבחור את הצעד הראשון, יהיה אשר יהיה, ולהתחיל ללכת. להקשיב, להרגיש, להתבונן: האם טוב לה, לקטנה? האם הצעד הזה ממלא אותה ביאוש ותסכול? אולי היא דווקא מצליחה לעמוד באתגר הזה ומתמלאת בתחושת הישג? האם הימים עוברים בנחת ובנועם? אולי הם נעשו מתוחים ומעייפים? ואיך אמא מרגישה בדרך הזאת? האם טוב לה ונוח לה? האם היא סוערת ועצבנית?

זמן – לא להסיק מסקנות נמהרות. לחכות ולראות אחרי תקופת הסתגלות איך מרגישים. לפעמים שינוי מתחיל בקושי ועם ההסתגלות הקושי נרגע. כמה זמן לחכות? אי אפשר לדעת. איך שמרגישים. לפעמים מעט, לפעמים יותר. עד שיודעים. לפעמים קורה שכבר יודעים שככה לא ואולי כדאי אחרת. אבל לא ממש יודעים מה. גם במקרה כזה אפשר להמתין, עד שיודעים.

בחירה מחודשת – אם משהו לא מתאים, אם לא נוח, אם יש הרבה מתח, אם אין התקדמות, אפשר לשקול מחדש את הצעדים: לשנות משהו, להוסיף עוד אלמנט, לסגת לזמן מה ולחכות לרגיעה כדי להתחיל מחדש בצורה שונה.

עקרונות

צעדים קטנים – עדיף הרבה צעדים קטנים מצעד אחד גדול. צעדים קטנים מייצרים יותר יציבות. השינויים אינם כל כך גדולים, מקלים על ההסתגלות, מקלים על הגמישות בהתאמה למציאות. אפשר לעשות גם צעד אחורה. לא מתרחקים כל כך מהר מהמקום המוכר.

הכל מסתדר בתנועה – כשמתחילים לזוז משהו מתחיל לקרות. הדברים משתנים, מוצאים את המקום, יוצאים מהמקום, מתגלים ענינים חדשים, נקודות מבט משתנות, צרכים משתנים, נסיבות משתנות. הדינמיות של התנועה עוזרת לדברים להתארגן מחדש. כמו גרגרי אורז שתוך כדי ניעור הקופסא מתארגנים מחדש בצורה יותר מהודקת ויעילה.

הדרך שלי – בכל מקרה, בכל דרך שנבחר אנחנו צועדים בנתיב לא ידוע, מפתיע, חדש, גם אם הלכו שם מיליוני אנשים לפנינו, גם אם בשביל מישהו זאת היתה טעות נוראה, ובשביל מישהו אחר זאת היתה ה-דרך.

"אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן" – מחשבות שמקילות על החלטות קטנות וגדולות

• זה לא גורלי – ההחלטה הזאת לא תקבע את גורלו של הילד. גם אם היא נראית עכשיו בעלת השפעה מכריעה, בהמשך החיים היא עשויה להזכר כרגע אחד קטן, או אפילו להשכח לגמרי.
• זה לא לנצח – תמיד אפשר לשנות. לנסות עוד משהו, לחזור אחורה, למצוא חידוש. בכל מקרה הכל זז ומשתנה כל הזמן.
• אין החלטה נכונה, יש החלטה – התלבטות והיסוס גורמים לקושי וסבל ואף לדיכאון. החלטה מייצרת יציבות בהווה, גם כאשר בהמשך מחליטים לשנות אותה.
• לא הכל בידיים שלי, בכל מקרה יש שותפים גלויים או נסתרים למעשה -  כל החלטה, חשובה ככל שתהיה היא רק חלק ממכלול שיקבע את גורלו של הילד. ישנם אינספור גורמים שישפיעו עליו בין אם אנחנו מודעים להם או לא.
• "אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן" (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב' תורה קיב) – רבי נחמן מנחם את בני האדם שעשויים להתייאש מרבוי הפגמים והקלקולים שבמעשיהם. כבר אז הוא הבין שלמחשבות של האדם ישנה השפעה מכריעה על הגישה שלו לחיים ועל המעשים שלו.

נקודה אחרונה

לטעויות שלנו בתור הורים יש ערך רב ביותר להתפתחות ולגדילה של הילדים. כשאנחנו מקבלים החלטה "מוטעית" מקבל הילד הזדמנות לגלות את היכולות שלו לעמוד בתסכולים, לעמוד על שלו, לזהות את הרצון שלו, את הכוחות שלו ואת הדרך להשתמש בכל אלה כדי להתמודד עם המציאות הלא רצויה מבחינתו.
אף אחד מאיתנו לא ירצה למנוע מתנה כזאת מילדיו.

 ***

התפרסם בבאופן טבעי